במהלך הרנסנס, אנשים הכינו חומצה אצטית קרחונית בזיקוק יבש של אצטט מתכתי. במאה ה -16 השווה האלכימאי הגרמני אנדראס ליבפהוס את החומצה האצטית הקרחונית המיוצרת בשיטה זו עם החומצה המופקת מחומץ. בגלל נוכחותם של מים, טבעה של חומצה אצטית השתנה כל כך עד שבמשך מאות שנים חשבו כימאים שמדובר בשני חומרים שונים מאוד. עד שהכימאי הצרפתי פייר אדט הוכיח שהמרכיבים העיקריים של שני החומרים זהים.
בשנת 1847 סינתזה המדען הגרמני אדולף וויליאם הרמן קולבה לראשונה חומצה אצטית מחומרי גלם אורגניים. תהליך התגובה הוא כדלקמן: ראשית, הפחמן דיסולפיד מומר לפחמן טטרכלוריד באמצעות כלורציה, ואחריו הידרוליזה וכלורציה של פירוליזה של טטרכלורתילן, ובכך מייצר חומצה טריכלורו-אצטטית, ולבסוף נוצרת חומצה אצטית על ידי הפחתה אלקטרוליטית.
בשנת 1910, חולצה רוב חומצת אצטית קרחונית מזפת פחם שהתקבלה מעץ עץ חוזר. התהליך הוא לטפל תחילה בזפת פחם עם סידן הידרוקסיד, ואז להחמיר את הסידן האצטט שנוצר בחומצה גופרתית כדי להשיג חומצה אצטית. בשנת 1911 נבנה בגרמניה המפעל התעשייתי הראשון&# 39 לחמצון של אצטלדהיד לחומצה אצטית ואז פותחה שיטה לייצור חומצה אצטית על ידי חמצון של אלקנים דלת פחמן.